לקראת השקתו של מפעל ההגיגים החדש שלי עולה צורך ברור בהקדמה ארוכה, התנצלויות, הסברים ארוכים ועוד אך במחילה מיכולות האוריינות הגבוהות של כל מכרותיי ומכריי, זה לא יקרה.
העניין בכתיבה החל אומנם כבר בכיתה א' אבל את עושר המחשבות המיותרות והמשעשעות שלי אני מפתחת מדי יום ובנפשי הרצון שלא להכניסן למגירה. כן, הבלוג הזה הוא רק ההתחלה. שוב במחילה, הפעם מזמנכן וזמנכם היקר.
חודשיים וקצת אחרי אחד הרגעים המכוננים בחיי, הלידה של בני בכורי ומשוש חיי (פרטים יבואו בהמשך). אני והילד חלוקים בעניין כמובן, ינאי סבור שרגע מכונן מתרחש אחת לשלוש עד ארבע שעות והרגע הזה כולל בקבוק מלא בתמצית לקטית מסריחה.
מה זאת אומרת תמצית לקטית?! אני לא מניקה? שאלת השאלות. מעניין לגלות עד כמה תושבי מדינת ישראל ניזונים מהתעמולה הזולה של משרד הבריאות בכל הנוגע להנקה. מה זה זולה? בחינם! כמעט כמו לחלק ספרי ברית חדשה בעיר העתיקה בירושלים (שאני אגב, קניתי בזמנו באקדמון ב-25 ש"ח). אז הנה, ניפוץ של כמה מיתוסים שמשרד הבריאות מחלק בחינם:
1. הקשר בין הנקה לבין אינטליגנציה- השוואה מהירה ביני, יונקת מקצועית במהלך 9 חודשים, לבין ניזוני תמציות לקטיות שונות מלידה העלתה מיד את התשובה הבאה, קשקושים. הם הרבה יותר חכמים ממני.
2. שניות לאחר הלידה התינוק שהונח על בטנה של האם זוחל אל שדיה- הזחילה היא פעולה מוטורית מסובכת שמתפתחת בחודש השישי לחיי התינוק.
3. הנקה שורפת קלוריות- תלוי באישה ותלוי בפעילות הגופנית עליה הקפידה לפני ואחרי ההריון.
4. הפחתת הסיכוי לאלרגיות, דלקות ומרעין בישין שונים- משיחה כאובה עם אחותי על הנקה היא גילתה לי כי אלו מבין ילדיה שינקו הכי הרבה פיתחו ביעילות גדולה יותר דלקות ורגישויות שונות.
חשוב לי שלא תבינו אותי לא נכון, אני ממש לא נגד הנקה. ההיפך הוא הנכון! אני מנסה בממוצע פעם בשבועיים טקטיקה חדשה שתשדל את ינאי לינוק והיד עוד נטויה, גם של ינאי. הבעיה שלי היא האחיות של טיפת חלב, התעמולה של משרד הבריאות, התערבות של כל העולם באינטימיות ביני לבין הילד ובסיפורי גודש בשדיים של חברות (בדיוק אחרי ששאבתי חצי שעה ויצאו להן בדחילו ורחימו 4 טיפות- ביחד!). ובכל זאת ינאי סימן התקדמות השבוע, הוא מסכים לפעמים להירדם על ציץ ואני מרגישה שזו התחשבות עצומה מהצד שלו.
חוץ מסיוטי ההנקה והחלפות החיתולים (קבענו שיא חדש בהיטל המים כי מגבונים הם השטן), אנחנו מתנהלים כמשפחה מושלמת: שלוש ארוחות ביום ("שוב מרק?/פשטידה?/פסטה?"), טיולים מחוץ לבית כדי לעודד את ינאי להתרגל לנופים חדשים (zzz... zzz....), מקשיבים למוזיקה קלאסית ("אולי תפסיק להשמיע לילד ורדי? הוא יבקש מנוי לאופרה בגיל שלוש ואין לנו כסף!!"), רצים לרופאי ילדים בכל הזדמנות שעולה ("אין לך איזה מוצץ לתינוק? אני לא יכול לבדוק ככה את הילד") ומשחקים שעות עם הילד למרות שהוא צורח ("לאאאאאאאאאאא, לא רוצה רעשני, לא פרפרי ובטח שלא את דובוני!!!!!!").
נהדרים הם חיינו ויותר מכך, ילדינו.
וטיפ אחד לסיום (לסיוט?): "כשהילד ישן, כדאי שתשני גם את". פחחחחחחח (אומרים הכלים בכיור, הריצפה, המיטה המבולגנת, העבודות להגשה והבלוג הנהדר הזה שאני ממש חייבת לעצמי).
העניין בכתיבה החל אומנם כבר בכיתה א' אבל את עושר המחשבות המיותרות והמשעשעות שלי אני מפתחת מדי יום ובנפשי הרצון שלא להכניסן למגירה. כן, הבלוג הזה הוא רק ההתחלה. שוב במחילה, הפעם מזמנכן וזמנכם היקר.
חודשיים וקצת אחרי אחד הרגעים המכוננים בחיי, הלידה של בני בכורי ומשוש חיי (פרטים יבואו בהמשך). אני והילד חלוקים בעניין כמובן, ינאי סבור שרגע מכונן מתרחש אחת לשלוש עד ארבע שעות והרגע הזה כולל בקבוק מלא בתמצית לקטית מסריחה.
מה זאת אומרת תמצית לקטית?! אני לא מניקה? שאלת השאלות. מעניין לגלות עד כמה תושבי מדינת ישראל ניזונים מהתעמולה הזולה של משרד הבריאות בכל הנוגע להנקה. מה זה זולה? בחינם! כמעט כמו לחלק ספרי ברית חדשה בעיר העתיקה בירושלים (שאני אגב, קניתי בזמנו באקדמון ב-25 ש"ח). אז הנה, ניפוץ של כמה מיתוסים שמשרד הבריאות מחלק בחינם:
1. הקשר בין הנקה לבין אינטליגנציה- השוואה מהירה ביני, יונקת מקצועית במהלך 9 חודשים, לבין ניזוני תמציות לקטיות שונות מלידה העלתה מיד את התשובה הבאה, קשקושים. הם הרבה יותר חכמים ממני.
2. שניות לאחר הלידה התינוק שהונח על בטנה של האם זוחל אל שדיה- הזחילה היא פעולה מוטורית מסובכת שמתפתחת בחודש השישי לחיי התינוק.
3. הנקה שורפת קלוריות- תלוי באישה ותלוי בפעילות הגופנית עליה הקפידה לפני ואחרי ההריון.
4. הפחתת הסיכוי לאלרגיות, דלקות ומרעין בישין שונים- משיחה כאובה עם אחותי על הנקה היא גילתה לי כי אלו מבין ילדיה שינקו הכי הרבה פיתחו ביעילות גדולה יותר דלקות ורגישויות שונות.
חשוב לי שלא תבינו אותי לא נכון, אני ממש לא נגד הנקה. ההיפך הוא הנכון! אני מנסה בממוצע פעם בשבועיים טקטיקה חדשה שתשדל את ינאי לינוק והיד עוד נטויה, גם של ינאי. הבעיה שלי היא האחיות של טיפת חלב, התעמולה של משרד הבריאות, התערבות של כל העולם באינטימיות ביני לבין הילד ובסיפורי גודש בשדיים של חברות (בדיוק אחרי ששאבתי חצי שעה ויצאו להן בדחילו ורחימו 4 טיפות- ביחד!). ובכל זאת ינאי סימן התקדמות השבוע, הוא מסכים לפעמים להירדם על ציץ ואני מרגישה שזו התחשבות עצומה מהצד שלו.
חוץ מסיוטי ההנקה והחלפות החיתולים (קבענו שיא חדש בהיטל המים כי מגבונים הם השטן), אנחנו מתנהלים כמשפחה מושלמת: שלוש ארוחות ביום ("שוב מרק?/פשטידה?/פסטה?"), טיולים מחוץ לבית כדי לעודד את ינאי להתרגל לנופים חדשים (zzz... zzz....), מקשיבים למוזיקה קלאסית ("אולי תפסיק להשמיע לילד ורדי? הוא יבקש מנוי לאופרה בגיל שלוש ואין לנו כסף!!"), רצים לרופאי ילדים בכל הזדמנות שעולה ("אין לך איזה מוצץ לתינוק? אני לא יכול לבדוק ככה את הילד") ומשחקים שעות עם הילד למרות שהוא צורח ("לאאאאאאאאאאא, לא רוצה רעשני, לא פרפרי ובטח שלא את דובוני!!!!!!").
נהדרים הם חיינו ויותר מכך, ילדינו.
וטיפ אחד לסיום (לסיוט?): "כשהילד ישן, כדאי שתשני גם את". פחחחחחחח (אומרים הכלים בכיור, הריצפה, המיטה המבולגנת, העבודות להגשה והבלוג הנהדר הזה שאני ממש חייבת לעצמי).
